לצמחי תבלין ומרפא הגדלים בבית או במרפסת טעם וארומה בולטים. לצד העובדה שהם מהווים תוספת איכותית וטרייה לתבשילים, הם גם צמחים יפים, ולחלקם פריחה מרהיבה.
לצמחי התבלין, המקשטים חללים סגורים כמו המטבח, יש תכונות וסגולות רפואיות מוכחות. הם לא דורשים מקום רב, מסתפקים בשטח גידול קטן יחסית, ובהשקיה סדירה. עם זאת, בזמן השתילה יש להפריד בין התבלינים על מנת למנוע השתלטות ופגיעה בצמחיה. עצות נוספות ועזרה בבחירת צמחי התבלין שלכם, ניתן לקבל במשתלה המקומית.
נענע
הנענע הינה צמח רב שנתי זוחל ממשפחת השפתניים. היא גדלה עד לגובה של 80 ס"מ ופרחיה האדומים-סגלגלים גדלים בשיבולים לאורך הענף. לחלק ממיני הנענע יש עלים מכוסים בשערות ולאחרים עלים חלקים.
הנענע מהווה תוספת נהדרת לחליטות תה, להכנת משקה לימון-נענע, ולתיבול מאכלים (גם קינוחים). לא רק שהנענע טעימה ומרעננת, גם מקובל להשתמש בה להקלה על בחילות, קלקול קיבה, התקררות, חום וכאבי ראש.
ריחן
צמח חד שנתי ממשפחת השפתניים הנפוץ במאכלים ים-תיכוניים. השימוש הוא בעלי הצמח, שאותם רצוי להוסיף בסוף הבישול כדי שלא יאבדו מטעמם. הריחן משתלב יפה מאוד בפסטה, פיצה ורטבים, וטעים במיוחד בשילוב שמן זית, שום, עגבניות וגבינות.
הריחן הוא בעל סגולות מרפאות שונות – הוא מסייע לשיעול, כאבי חניכיים, הסדרת פעילות המעיים, ולהרגעת גירוי עקיצות של בעלי חיים.
כוסברה
צמח חד שנתי ממשפחת הסוככיים שיכול לגדול עד לגובה של 50 ס"מ. העלים, מנוצים ובצבע ירוק מבריק, דומים לעלי הפטרוזיליה והפרחים לבנים ורדרדים ומאוגדים בסוככים.
בעלי הכוסברה נהוג להשתמש לתיבול מאכלים. השימוש בזרעים, טחונים או שלמים, נפוץ יותר במיני מאפים, גבינות, נקניקים ובשר. לתבלין הקארי הנפוץ מוסיפים זרעי כוסברה, ואילו במשקאות חריפים משתמשים בהם לגיוון הטעם.
לצמח הכוסברה ריח לא נעים במיוחד, ולכן נמנעים אנשים רבים מגידולה בגינת התבלינים הביתית. עם זאת, נמצא שיש לה תכונות אנטי דלקתיות ואנטי-סוכרתיות, והינה מסוגלת להשמיד טפילי מעיים וחיידקי סלמונלה.
מרווה
אחד מצמחי המרפא והתבלין העתיקים באזור הים התיכון. גם המרווה משתייכת למשפחת השפתניים. צמח זה עשוי להגיע עד לגובה של 70 ס"מ, והיא בעלת עלים קטיפתיים בעלי טעם מריר וניחוח נעים וחזק.
עם המרווה מתבלים סלטים ותבשילים, והיא משמשת גם לתיבול גבינות ובשר. כמו כן, נהוג להוסיף אותה לחליטות תה, אשר שותים בין השאר כדי להקל על גלי חום בגיל המעבר, על דלקות בפה ועל הצטננות. כאשר חופפים עמו את השיער, תה המרווה יכול גם לסייע לטיפול בקשקשים.
זעתר
צמח מרפא ותבלין נוסף ממשפחת השפתניים, הגדל בעיקר בארץ ישראל. בעלי זעתר טריים ניתן לתבל שמן זית, חומוס, לבנה, סלטים ומיני מאפה. את עליו המיובשים של הזעתר אפשר לטחון ולערבב עם זרעי שומשום קלויים ותבלינים אחרים ליצירת תערובת זעתר רב-שימושית. ברפואה העממית משתמשים בזעתר כנגד כאבי ראש, בעיות זיכרון ואין אונות.
עירית
צמח פקעת רב שנתי ממשפחת השושניים ובו שני מינים עיקריים; עירית בצלית, שלה טעם של בצל ירוק, ועירית שומית, שלה טעם עדין של שום. העלים דקים, חלולים, צבעם ירוק כהה, והם מתנשאים לגובה של 40 ס"מ. בעלי עירית טריים משתמשים לתיבול וקישוט סלטים, גבינות, חמאות, מטבלים, חביתות ומרקים. העירית ידועה כמועילה בחיזוק השיניים והציפורניים.
לואיזה לימונית
שיח רב שנתי ממשפחת הוורבניים, בעל עלים שעירים במקצת בצורת ראש רומח ובעלי ריח וטעם של לימון. עלי הלואיזה מוסיפים טעם לחליטות תה, למיצי פירות, וכן לריבות, לפתנים, רטבים וסלטים.
אפשר גם להוסיף עלי לואיזה יבשים לתערובת צמחי ניחוח לבישום הבית, או לשמנים ארומטיים. הלואיזה מסייעת בהקלה על בעיות עיכול ומעיים, מתח נפשי ובעיות עור.
עצות לשתילת צמחי תבלין ניתן למצוא במאמר עשבי תיבול לגינה הפרטית
