עצים נשירים

עצים נשירים הינם עצים אשר מכילים בתוכם תאים שבהם קולטנים בעלי רגישות לתנאי מזג האויר ולטמפרטורה באויר,  כתוצאה מכך הקולטנים רגישים לקרני שמש. בעונת הסתיו כשהמעלות יורדות  והיום הופך קצר יותר אין מספיק אור מה שגורם לכך שלא תתרחש פוטוסינטזה וייצור הכלורופיל יפסק, הכלורופיל שאכן קיים בעלים מתפרק וצבעי העלה השונים נחשפים,מה שמביא לתוצאה של איבוד הצבע הירוק האופייני לעלים וכך הם הופכים צהובים ואדומים ובשיא הסתיו נושרים לגמרי.

עצים נשירים משירים את עליהם בבואו של החורף בשונה מעצים ירוקי עד אשר אינם משנים את פניהם במהלך עונות השנה, עצים נשירים מתאפיינים במראה דליל לעומת עצים ירוקי עד.  הם מדגישים את עונת השנה על ידי השינויים שמאפיינים אותם במהלכן לדוגמא ע"י פריחה מלבלבת באביב, פירות מתוקים, צבעים אפורים בוא השלכת או צבעים חיים מלבלבים וייחודיים.

בקיץ נהנה מצילם של העצים ובחורף ניתן לראות את האור מגיח מבין הענפים ובכך מתאפשרת חדירת אור מבין הענפים החשופים,חדירת האור בעלת משקל רב בעת חשיבה על מיקום העף בנוף מכיוון שאם ברצוננו לקבל מעט צל בקיץ נשתול את העץ קרוב לפתח הבית ובכך נרוויח מלבד את צילו אף את קרני השמש החמימות מבין הענפים בחורף.

עצים נשירים הם כאמור שונים מעצים ירוקי עד ובעלי שוני מהותי אך גם בקטגוריה שך עצים נשירים ניתן להבחין בהפרדה בין:

  1. עצים נשירים אמיתיים –  שמוצאם מאיזורים קרים יותר ובעלי מיזוג, עצים אלו בעלי תכונה אשר טבועה בצופן הגנטי שלהם אשר גורמת לעליהם לנשור בתקופה מסויימת ,הנשירה מושפעת בדרך כלל מאורך היום והלילה, השלכת תתרחש בכל חורף ובכוחם של עצים אלו לשרוד אותם. יש לציין כי סף הגירוי בין עץ לעץ הוא שונה ולכן יתכן מעט שוני במועד השלכת.
  2. עצים נשירים מותנים \ מאולצים –  עצים אלו מקורם באיזורים החמים בארצנו, העמידות שלהם בתנאי השלכת היא נמוכה בהרבה ובעלת סף מסוים וזאת הסיבה שלעיתים לא ישירו את עליהם וידלגו על עונת שלכת בשנה מסוימת.

עצי פרי נשירים:

כאשר מגיע החורף, ישנם צמחים רבים אשר ביניהם עצי פרי, אשר נכנסים לתהליך שלכת. ירידת הטמפרטורות והתקצרות היום שאותם ציינו שגורמת לתופעה זאת של נשירה גורמים לשינויים גם בעצי הפרי הנשירים והחיבור שבין הענף לעלה נחלש,הפקעים מתמיינים וכך נקבע איזה פרי יניב העץ.

תנאי גידול:

עצי פרי נשירים דורשים מיקום ספציפי כיוון והם זקוקים לשמש ישירה כתנאי לפריחה איתנה ולקבלת תוצר הרי הוא הפרי. עצים נשירים שמקורם באזורים ים תיכוניים ידרשו בדרך כלל פחות השקיה ובאזורים גשומים הם אכן יכולים לגדול. עצי פרי מארצות צפוניות  דורשים יותר השקיה בקיץ. יש לזכור ולייעד לעץ שטח שיתאים לגודלו בעתיד.

משפחת הוורדיים:

גם למשפחת הורדיים, ישנו ייצוג  בקבוצת עצי הפרי הנשירים. לרוב נזהה עצי המשפחה, ע ידי הפריחה היחודית  בצבעים שונים. לחלק מהורדיים, יש עלים צבעוניים ובולטים.

משפחת האגוזיים:

האגוזיים מייצגים גם הם קבוצה נוספת של עצי פרי נשירים. בקבוצה זו נמצאים העצים הגדולים:- פקאן ואגוז המלך וגם הקטנים יותר . עצים אלה תורמים גם הם לאופי הנוף במשך עונות השנה. אגוז הפקאן, למשל, ידוע ביופיו בשלכת הצהובה שלו כאשר הוא ניצב בנוף  ויוצר מראה יחודי.

חשופי שורש:
נטיעת שתילים של עצי פרי נשירים בעונת התרדמה – בחורף היא דבר שבשגרה, כאשר הם מוצעים למכירה ללא אדמה וכלי קיבול. אך אפשר גם לטעת אותם בכל עונות  השנה, כאשר בית השורשים נתון במיכל או בשקית.

עוד בנושא:

הזדקנות ומחלות עצים

עצים מחטניים


2 Responses to עצים נשירים

  1. says: רחל כהן

    יש לי עץ שזיף סנטה רוזה . השנה ע"ג הגזעים נראה נוזל שרף וכל העלים הצהיבו. אני לא רוצה לאבד את העץ.
    בנוסף יש לי עץ דובדבן שכל שנה נותן פריחה אך אין פירות

    מה הטיפול. אודה עבור תשובה מהירה.

  2. says: רחל כהן

    תענוג ללמוד ממכם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים